לחצו כאן לצפייה באופק קרן מציג את הקטע "בין הסוכר למחר"

בין הסוכר למחר / אופק קרן

לפעמים אני מרגיש ממש כמו קנה סוכר,

גבוה וישר,

חזק, אך בקלות נשבר,

הטעם נרכש או מוכר,

לא הכי נמכר,

מבית אחד מודר,

אצל שני זמנו עבר,

ובשלישי הוא ממש ארוחת מעבר,

מבחוץ יש שיגידו מר,

מבפנים יש שיאמרו מסוכר,

הכל תלוי בדייר,

והדרך אל השיכר,

ממש כמו גפן או סוכר,

אני נוסע באוטו ויורד מההר,

אחרי שגדלתי בשדה מרוחק וזר,

שם כמעט אף אחד לא גר,

רק כמה צמחונים ואנשי בר,

זהו שדה הבית שבו אני דר,

או אחר שהיה שם בעבר,

וממש כמו הסויה או הסוכר,

החליף האדם בשדה ובכפר,

את אזור הבר,

ועכשיו במקום בית לילד, אריה או פרפר,

יש מרעה לרובוט, עכבר או הפר…

וכשבזה אני נזכר,

ומצב רוחי טיפה מכוער,

 אני רואה סרט או מחקר,

שדי התרחק מעמודת השער,

של החוקר הידוע שפירסם וחקר,

על ההוא שנשרף לו הכפר,

על זה שלנו יותר מידי חם וקר,

ושמזג האוויר נהיה ממש מוזר,

ואיך שאנחנו מתקרבים לעולם כל כך אכזר,

ואיך שהגורל נראה כה מר,

קיצוני כמו קרח, שמש ועפר,

מסוכן וחד כתער,

ממש לא בטעם הסוכר.

ואז פתאום אני נזכר,

שמשבר האקלים הוא ממש דבר,

והוא כבר ממש לא משוער,

ואני מבין וליבי נחמר,

כמה טיפולנו לוקה בחסר,

כמה נרדמנו תחת המשמר,

ונזעק לפעולה כי התעוררנו מאוחר,

כי צריך לקום היום ולא מחר.

אז בואו ניקח אח או מכר,

ונצא אל הכיכר,

אני, את, וכל הנוער,

ונזעם את זעם הנוער,

על כמה שגדול הפער,

בין הבטחת השר,

לאיך שאת עתידנו הוא מכר.

ואז אני נזכר,

שגם בסופו של כל לילה מפחיד כעפר,

עולה בוקר חדש, יפה כמו השחר,

ויש שמש שעולה כמו מבעד שער,

מלא תקווה וציפייה שילך בדרך הישר.

וכשיפציע זה השחר,

אז אדע שהצלחתי כשהפגנתי בכיכר,

כשעמדתי על המשמר,

כשנלחמתי על המחר,

ושמאבקי לא היה עקר.

וכשהיום הזה יהיה מחר,

אז אהיה שמח ומאושר.