ישנם אלו שקמים בבוקר בשביל לחיות, ומדליקים את האור, וישנם אלו שקמים בשביל לשרוד, אם הם קמו בכלל; ואין להם אור להדליק, הם קמים אל החשיכה.

1.7 מיליארד ילדים מתים מדי שנה כתוצאה מזיהום הסביבה באופן כללי ומשבר האקלים, כך נמסר מטעם ארגון הבריאות העולמי, במרץ 2017. כמובן שמוצאם של רוב הילדים הללו במדינות עולם שלישי (בין היתר ביבשות; אפריקה, אסיה ודרום אמריקה), יחד עם זאת; מוצאם אינו משנה, הם מתים והעולם כמנהגו שותק.  במדינת ישראל של שנת – 2022, ילדים רעבים הם כבר לא מצרך נדיר, ובכלל בעולם המערבי – תרבות השפע מציפה אותנו ולעיתים אף עולה על השכל הישר. 

לאחר שפתחנו בכמה עובדות מחרידות, הנה עוד נתון: כיום, מעל לחצי מיליאד ילדים חיים באזורי סכנה קיצונית לשיטפונות, ובנוסף לכך כ – 160 מיליון ילדים חיים באזורי בצורת חמורים. בזמן שמשבר האקלים ישנה באופן אולטימטיבי את חייו של כל ילד ממוצע, הוא כבר עכשיו פוגע ומסכן בצורה מיידית את חייהם של הילדים האלו. אל לנו לשכוח את העובדה שילדים חשופים ופגיעים יותר למחלות ממבוגרים, ולכן משבר האקלים מהווה סכנה הרבה יותר גדולה עבורם מאשר לאנשים מבוגרים.

כיצד האסונות פוגעים בהם בפועל? 

האפשרות לעתיד שמח, בריא ובטוח, נגזלת מהם ללא בושה כלל. כאשר השטפונות מתרחשים, בתי ספר, קליניקות של בתי חולים ומוסדות ציבוריים רבים, נהרסים. וכעת, אחרי שקראתם על מקומות מוצפים, הנה דוגמא הפוכה: כיצד הבצורת משפיעה על אלו בחיים בחושך מלבד חוסר היכולת להרוות את צימאונם? מסתבר שהם מבזבזים יותר זמן בחיפוש אחר מים, מאשר בלמידה בבתי הספר, וכך החינוך שלהם נמנע מהם בצורה ישירה, ללא כל ספק בעקבות משבר האקלים. 

החיים בחושך, והחיים באור; 

ילדים במדינות עולם שלישי, אינם מצליחים לחיות באופן תקין, אם הם בכלל מצליחים לשרוד ולחיות. עלינו להביט על עצמנו ולחשוב, האם אנחנו לוקחים את המציאות באופן פרופורציונלי? 

אני מעדיף להסתכל על המצב בצורה של שרשרת מזון: 

בראש "שרשרת המזון" יושבים להם העשירים, בעלי ההון והמניות, אלו שמניעים תהליכים בעולם ובנקישת אצבע, הרים וגבעות יזוזו עבורם, אלו המחזיקים ברוב הכסף בעולם. אותם אנשים יושבים בבתים המפוארים שלהם, אוכלים מאכלי גורמה ונהנים מהחיים, בעוד שאלו ב-"תחתית השרשרת" לא חיים כראוי כלל, אם הם לא מתים. 

באמצע "שרשרת המזון" יושבים האמידים, אלו שכסף הוא לא דאגה קיומית עבורם, ובאותה הדרגה נמנה עמם מעמד הביניים. אלו שקמים בבוקר, הולכים לעבודה, לבית הספר או ללימודים, וחוזרים לבית חם; אחרי שמיצו את היום שלהם לגמרי, למדו, עבדו, הרוויחו והתקדמו. בעוד שבמקום אחר
(חשוך), במקום ללמוד חיפשו משאבים חיוניים כמו מים ומזון. 

בתחתית "שרשרת המזון" יושבים אותם אלו שחיים בחושך, שאנו קוראים עליהם מידי פעם איזו כתבה, שומעים שמתו, שומעים שחיים בתת תנאים, שומעים שסופגים את כל התוצאות של המעשים שלנו.

הגיע הזמן להפסיק לשמוע מהצד, ולהתחיל לנקוט בצעדים, כי בעוד שאנו יושבים בבתים החמימים שלנו, והעשירים בבתים המפוארים שלהם; הילדים הללו שחיים מתחת לקו העוני במדינות עולם שלישי, במקומות בהם הפשע משגשג, לא יושבים. הם עומדים ומחפשים; מים, מזון, כסף, אמצעי רפואה ומה לא? 

ואין זה שונה במדינת ישראל, שכבות האוכלוסייה החלשות יסבלו לפני כל השאר,

כל זאת עקב קצב ההתחממות הגלובלית הגבוה פי – 2 בישראל משאר העולם. עלינו לדאוג למדינתנו על שלל גווניה ואנשיה, או כפי שאמר הנשיא החמישי של מדינת ישראל – יצחק נבון:

"מי שאומר "לרדת אל העם" אינו יודע מה הוא סח. אין לך דבר מרומם יותר ומעניק השראה יותר מאותו קשר עם שכבות העם השונות, בעיירה ובשכונה, במושב ובקיבוץ, בעיר ובמושבה" (מתוך נאום בטקס חילופי הנשיאים, מאי 1983).

ארגון "UNICEF" העולמי, אשר נחשב ל – קרן החירום הבין-לאומית של האומות המאוחדות לילדים טוען כי הוא פועל ללא הפסקה למען הילדים הללו, אבל האם הוא עושה מספיק? 

לא זוהי השאלה שעלינו לשאול את עצמנו, אלא האם אנו עושים מספיק למען אלו החיים בחושך?

לסיום, The dead cannot cry out for justice. It is a duty of the living to do so for" them."

-Lois McMaster Bujold

במקום שבו יש קושי, עלינו לפעול, במקומות שבהם לא זכו היושבים בהם למזל כמותנו, ולא במקומות אשר קל לנו לפעול בהם. לא על בעלי אינטרסים והון אני מדבר אשר גורמים לכל העוולות הללו, ומנהלים את עולמנו ביד רמה, אלא עלינו – האנשים האמיתיים; ועל כך שבכוחו של כל אחד ואחת מאיתנו לפעול במקום שבו הקושי אמיתי וניכר, מקום מקופח, קשה, סובל וכואב.

בואו נפעל למען אלו שמתעוררים אל החושך, ונאיר להם החיים, תרתי משמע.